פסק-דין בתיק ת"ק 23696-12-11

בפני תביעה על סך 30,000 ש"ח בגין עגמת נפש שנגרמה לתובע, לטענתו, בשל מחדלי הנתבעת.

לשיטת התובע, במסגרת עסקה שערך עם הנתבעת כעובד "אל על", סוכם על מתן שירותי גלישה בנפח G2.5, לשימוש באמצעות מכשיר טלפון סלולארי, בסך  29.50 ש"ח לחודש.

התובע טען שהנתבעת חייבה אותו בסכום נוסף בסך 379 ש"ח למרות האמור. לטענתו, בשורת שיחות טלפוניות שערך עם נציגי הנתבעת, הודו בפניו כי מדובר באי הבנה וטעות, הבטיחו לזכותו, אלא שהזיכוי ניתן בפועל רק כחודשיים ימים לאחר פנייתו הראשונה, ולאחר שהבהיר לנתבעת כי הגיש נגדה תביעה זו.

בעדותו בפני ציין התובע כי שוחח עם נציגי הנתבעת בטלפון כ-6 שיחות שכל אחת ארכה בממוצע 12 דקות. כן איבד יום עבודה לצורך הגשת התביעה. לטענתו, נציגי הנתבעת מסרו כי נשלח אליו שיק בדואר, אולם משום מה השיק לא הגיע.

הנתבעת כופרת בכל הנטען.

לשיטתה, מלכתחילה כללה העסקה שירותי גלישה בנפח M30 ולא כפי שטען התובע.

לטענתה, הזיכוי בוצע לפנים משורת הדין, מתוך מחווה שירותית ולשם שימור התובע כלקוח.  למעשה, לא היה מקום לזכותו, שכן החיוב בוצע כדין ומשום שהתובע חרג מנפח הגלישה המוסכם ולפיכך לא היה זכאי להחזר.

עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התובע פנה אליה לראשונה לפני מועד החיוב, התריע כי עבר את נפח הגלישה המוסכם וביקש להגדיל את נפח הגלישה. על כן, נערכה איתו עסקה חדשה הכוללת גלישה בנפח G2.5, במחיר שונה מכפי שציין. ואולם, החיוב בו עסקינן הוא בגין חריגות הגלישה כמפורט לעיל. לאור האמור, ביקשה נציגת הנתבעת לדחות את תביעת התובע מכל וכל ואף לחייבו בהוצאות משפט.

הנתבע טען, מנגד, שלא הבין כי העסקה המקורית הגבילה אותו לגלישה בנפח M30 בלבד ואם אמנם כך הדבר, הרי שנציגי הנתבעת הטעו אותו כשאמרו לו שהחיוב בוצע מתוך טעות.

מסמכי כתב ההגנה מחזקים את טענות הנתבעת. הוצג כנספח ב'  לכתב ההגנה הסכם שדרוג מחודש ספטמבר 2011, חתום ע"י התובע, לפיו שירותי הגלישה הינם בנפח M30, כאשר חריגה בשימוש גוררת חיוב נפרד, בתעריף גבוה יותר.

לא מצאתי להטיל ספק בדברי התובע כי נאמר לו שהחיוב בוצע בטעות, אולם משהסתבר כי מלכתחילה קיבל על עצמו התחייבות להגבלת נפח הגלישה כאמור, אין הוא יכול להסתמך על הנאמר, שכביכול הנתבעת טעתה בחיוב.

זו אף זו, גם אם היה מקום לפצות את התובע בגין דברי הנציגים בשיחות הטלפוניות, הרי שבפועל הועברו אליו, לאחר הגשת התביעה, החזרים בגין אותו חיוב, כך שלא יצא ניזוק מדברי אותם נציגים.

לאור כל האמור, אני מוצאת כי הנתבעת לא פעלה בניגוד למוסכם, ובוודאי לא באופן שמחייב לפצות את התובע בגין עגמת נפש.

כאן המקום להעיר כי התובע בחר לתבוע סכום של 30,000 ש"ח בגין עגמת הנפש, כאשר אף לשיטתו עגמת נפש זו התבטאה ב-6 שיחות טלפוניות ובאובדן יום עבודה (שכשלעצמו לא הוכח). אף אם היה מתברר, לאמיתו של דבר, שהנתבעת פעלה מתוך טעות ותיקנה את הטעות כחודשיים לאחר מכן, לא הייתי מוצאת לפסוק לתובע את הסכום שתבע, שהוא סכום גבוה לכל הדעות ואינו מוצדק בנסיבות העניין.

לנוכח כל האמור, התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות משפט בסך 200 ש"ח.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום,  כ"ח תמוז תשע"ב, 18 יולי 2012, בהעדר. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: